מהו פרולפס רקטאלי?
התפשלות (פרולפס) רקטלית היא מצב שבו הרקטום (החלק האחרון של המעי הגס) מאבד את החיבורים הרגילים המחזיקים אותו במקום, מה שמאפשר לו להחליק החוצה דרך הפתח של פי הטבעת, תוך התהפכות כך שהדופן הפנימית נמצאת בחוץ. פרולפס רקטלי מאובחן בעיקר במבוגרים. לנשים מגיל 50 ומעלה יש סיכון גבוה פי שישה מגברים לסבול מזה. צניחה עלולה לפגוע משמעותית באיכות החיים של המטופל. הטיפול היעיל ביותר עבור פרולפס רקטלי הוא ניתוח.

תסמינים
בלט של רקמה מתוך פי הטבעת ודימום רקטאלי הם תסמינים נפוצים. לעיתים המטופל צריך להחזיר את הרקמה פנימה עם האצבעות. פרולפס יכולה להוביל לאי שליטה על הסוגרים עם בריחה של גזים וצואה.
האם פרולפס וטחורים הם אותו הדבר?
לא. אומנם בשניהם ישנם תסמינים דומים דוגמת בלט של רקמה ודימום אולם יש הבדל גדול בינהם. בפרולפס מדובר בקטע שלם של מעי הממוקם גבוה בתוך הגוף שעובר התפשלות ובולט החוצה, בעוד טחורים מגיעים מרקמה שממש קרובה לפי הטבעת.
אבחון
המנתח שלך ישוחח עמך על התסמינים ויבצע בדיקה של האזור. לעיתים, אם הפרולפס לא נראה / פנימי תתבקשו לשבת ולהתאמץ כמו בתנועת מעיים כדי לחשוף את הצניחה. מטופלים רבים מצלמים בבית (בטלפון) את הצניחה, זה יכול לסייע באבחון.
בדיקות אחרות המשמשות לאבחון כוללות דפקוגרפיה בו מבוצעים צילומי רנטגן לאחר חוקן עם חומר ניגוד בזמן יציאה כדי לראות את תנועת המעיים והשרירים. בדיקה נוספת שיכולה לסייע היא מנומטריה אנורקטלית: המודדת את הלחצים בקרבת פי הטבעת כדי להעריך את התפקוד.
טיפול
ישנן מספר שיטות המשמשות לתיקון פרולפס בניתוח:
תיקון מכיוון פי הטבעת (גישה פתוחה). מבוסס על כריתה של הרקמה העודפת וחיבור מחדש.
תיקון בגישה בטנית (לפרוסקופית או רובוטית) בגישה זו מבוצעים מספר חורים קטנים בבטן ודרכיהם מוכנסים מכשירי עבודה, המעי מוחזר למקומו הטבעי ומחובר לעצם האגן כך שלא יוכל לצנוח. במקרים מסויימים גם מבוצע כריתה של מקטע של מעי.
המנתח ידון עמך בסוגי הניתוחים השונים ויקבל עמכם החלטה על הניתוח המתאים בהתבסס על הגיל שלך, מצבך הגופני, היקף הצניחה ותוצאות הבדיקות.
תוצאות לאחר הניתוח
עבור מרבית המטופלים, ניתוח מעלים או משפר מאוד את התסמינים.
במקרים רבים הצניחה או מצב אחר החלישו מאד את השרירים של פי הטבעת. עם זאת, לשרירים הללו יש סיכוי לחזור לתפקוד לאחר תיקון הצניחה, אך זה עלול לקחת זמן. גורמים המשפיעים על התוצאה כוללים: מצב שרירי הסוגר האנאלי לפני הניתוח, האם הצניחה היא רק פנימית או גם חיצונית, ומצב הבריאות הכללי של המטופל.
זה עלול לקחת זמן,אפילו עד שנה מהניתוח כדי להעריך את ההשפעה על תפקוד הסוגר. חשוב להמנע מעצירות כרונית ומאמץ בשירותים ככל שניתן.