מהו הטחול?
הטחול הוא איבר שיושב מתחת לכלוב הצלעות בצד השמאלי העליון של הבטן. הוא עוזר להילחם בזיהומים ומסנן תאי דם ישנים או פגומים מהדם.
גם ללא טחול הגוף יכול להתמודד עם רוב הזיהומים, אבל במקרים נדירים עלול להתפתח זיהום חיידקי אלים במהירות. הסיכון שזה יקרה הוא גבוה יותר אצל ילדים מאשר אצל מבוגרים ללא טחול אבל בכל מקרה קטן מאד. לרוב הרופא שלך ימליץ לך לקבל חיסונים לחיידקים שעלולים לגרום לכך כדי למנוע מצב זה.

מתי מומלץ לבצע כריתת טחול?
כריתת טחול היא הליך כירורגי להסרת הטחול שלך.
הרופא שלך עשוי להמליץ על כריתת טחול אם יש לך אחד מהבאים:
- טחול קרוע: אם הטחול שלך נקרע עקב פציעה חמורה בבטן או בגלל טחול מוגדל, התוצאה עלולה להיות דימום פנימי ואף סכנת חיים.
- טחול מוגדל: כריתת טחול יכולה להיעשות כדי להקל על התסמינים של טחול מוגדל, הכוללים כאב ותחושת שובע.
- הפרעה בדם: מחלות דם שכריתת טחול יכולה לסייע בהם כוללים בין היתר ITP, פוליציטמיה ורה ותלסמיה. לרוב כריתת טחול במצבים הללו מבוצעת לאחר כשלון של טיפולים תרופתיים.
- סרטן: סוגי סרטן שכריתת טחול יכולה לסייע בטיפול כוללים בין היתר: לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL), לימפומה מסוג הודג'קין, לימפומה שאינה הודג'קין (NHL), ולוקמיה של תאים שעירים.
- זיהום: זיהום חמור או התפתחות של מורסה – אבצס (אוסף של מוגלה מוקפת דלקת) בטחול עשוי לדרוש הסרת טחול אם אין תגובה לטיפול אחר.
- ציסטה או גידול: ציסטות או גידולים לא סרטניים בתוך הטחול עשויים לדרוש כריתת טחול אם הם גדלים או שקשה להסיר אותם לחלוטין.
- הרופא שלך עשוי גם להסיר את הטחול שלך כדי לעזור לאבחן מצב, במיוחד אם יש לך טחול מוגדל ולא מצליחים להגיע לאבחנה בדרך אחרת.
סיכונים בניתוח ואחריו
כריתת טחול היא בדרך כלל הליך בטוח. אבל כמו בכל ניתוח, יש סיכון לסיבוכים ובהם:
- דימום
- קרישי דם
- זיהום
- פגיעה באיברים סמוכים, כולל הקיבה, הלבלב והמעי הגס
ניתוח כריתת טחול
הניתוח מבוצע בהרדמה כללית. ניתן לבצע את הניתוח בגישה זעיר פולשנית (לפרוסקופית או רובוטית) או בגישה פתוחה. בחירת הגישה תלויה לעיתים קרובות בגודל הטחול. ככל שהטחול גדול יותר, כך גדל הסיכוי שהמנתח שלך יבחר לבצע כריתת טחול פתוחה.
כריתת טחול זעיר פולשנית
בניתוח זעיר פולשני המנתח מבצע מספר חתכים קטנים (בדרך כלל בגודל 5-12 מ"מ) במקום חתך אחד גדול. עבור רוב כריתות הטחול נדרשים 4-5 חתכים קטנים. דרך החתכים מוכנסים צינורות קטנים הנקראים טרוקרים לתוך חלל הבטן וגז מוזלף דרכם כדי לנפח את הבטן ובעצם להרים את דופן הבטן מאיברי הבטן ולאפשר חלל לעבודה. דרך אחד הטרוקרים מוכנסת מצלמת וידאו זעירה המורכבת על צינור מתכתי דק (נקרא לפרוסקופ) כדי להסתכל לתוך הבטן. דרך הטרוקרים האחרים מוכנסים מכשירי עבודה שונים שפותחו במיוחד עבור הניתוחים הזעיר פולשניים והמחליפים את ידי המנתח ומכשירים כירורגיים מסורתיים. לאחר ניתוק הטחול הוא לרוב מוכנס לתוך שקית מיוחדת בתוך הבטן ואז מוצא בשלמותו או בחלקים דרך חתך אחד מעט גדול יותר. כאמור ניתן לבצע את הכריתה הזעיר פולשנית בגישה לפרוסקופית או רובוטית לפי מצב המטופל ומיומנות הכירורג.
כריתת זעיר פולשנית אינה מתאימה לכולם. טחול קרוע בדרך כלל דורש כריתת טחול פתוחה. במקרים מסוימים מנתח עשוי להתחיל בגישה זעיר פולשנית ולהדרש למעבר לניתוח פתוח בגלל הדבקויות או צלקות בטניות, דימום, או סיבוכים אחרים.

כריתה פתוחה
מבוצע חתך בבטן, לרוב בקו האמצע מאזור הטבור ועד לכלוב הצלעות. חושפים את הטחול ומנתקים את אספקת הדם שלו ומוציאים אותו, וסוגרים מחדש את הבטן.

לאחר הניתוח
לרוב מאושפזים 3-4 ימים לאחר הניתוח.
בדרך כלל ניתן לחזור לאכול כבר ביום לאחר הניתוח.
לאחר הסרת הטחול, מטופלים נמצאים בסיכון מוגבר להידבק בזיהומים חיידקיים מסכני חיים. הרופא שלך ימליץ לך לקבל חיסונים בין היתר נגד חיידק דלקת ריאות פנאומוקוק, חיידק המופילוס אינפלואנזה מסוג B, וחיידק המנינגוקוק. בחלק מהמקרים (אם ניתן) החיסונים ינתנו עוד לפני הניתוח.